<h1>בה"ג הלכ' פסח</h1>
<h2>דף לג:</h2>
אמר רב זביד הני מאני דקוניא, חיוורי ואוכמי שרי, יורקי אסיר, משום דמצריף, והני מילי דלית ביה קרטופני, אבל אית ביה קרטופני, אידי ואידי אסיר. והני מילי לענין חמץ בפסח ולענין בישולי גוים, דתשמישיהו ברותחין, אבל לעניין יין נסך דבצונן הוא תשמישיהו יורקי, אסיר משום דמצטרף, אוכמי וחיורי, אי אית בהו קרטופני אסיר, ואי לית בהו קרטופני בשכשוך בעלמא סגי להו וככלי מתכות דמיא, דקיימא לן הלכה כרב זביד. ומאני דקוניא דאישתמשו בהון בחמירא, אסיר לאישתמושי בהון מצה, ואף על גב דשיעי, משום דמידייתי ובלעי והתורה העידה על כלי חרש שאינו יצא מידי דופיו לעולם. ומאני דפחרא דאישתמשו בהו בחמץ, כגון אגאני וקידרי, אף על גב דמפליט להון שפיר, אסיר לאשתמושי עד בתר פסחא, משום דפחרא לית ליה פליטה, ומאני דקוניא כפחרא דאמו.
<h2>דף עד:</h2>
ובורמא דגללא דאשתמש בה בחמץ, עביד לה גדנפא ומפליט לה ככלי מתכות, ואף על גב דמיתברא ומיצבתא, לא דמיא ככלי חרש אלא ככלי מתכות דמיא, וסגי לה בפליטה ומשתמש בה בפסחא, דתנן גת של אבן שזפתה גוי, מנגבה והיא טהורה, וקתני סיפא ושל חרש, אף על פי שקלף את הזפת אסורה, מדקמשני בין של אבן לשל חרש, מכלל דהני בורמי דגללא ככלי מתכות דמיאן ושריאן.
<h2>דף עו.</h2>
ומן קמי פיסחא צריך לחוורי מאני דאישתמשו בהון חמץ כגון קידרי וכפי ופטילי, וצריך למעבד בהון הגעלה ברותחין, והיכי עביד, אמר רב הונא מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה, ויורה גדולה מאי, כי הא דההוא דודא דהוה ליה לרב עוקבא, עבד ליה גדנפא דלישא ומלייה מיא וארתחיה. אמר רבה ומאן חכים למעבד כי האי גוונא אלא רב עוקבא דגברא רבא הוא סבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות כך פולטו בניצוצות. ודאי קערות דתשמישן בכלי שיני הוא, כי נטיל מן דודא ושאדי עליה, שפיר דמי.
